02
יום שישי, ה-27.4.07
באטלינס הוא מרכז נופש
שמשמש כמקור לחופשות משפחתיות מסוייטות. לכל ילד אנגלי יש זיכרון מהמקום
הזה: קניון ענק מפוצץ בפאסט פוד, מכשירי הימורים, בובות, ציורי קריקטורה,
אוכל, שתיה, מזכרות, פארק מים, מגלשות, ים, קולנוע, מיני גולף, כדורסל,
אכסניה, אולמי הופעות. כשהגענו לשם בצהרי יום שישי עדיין המקום היה מלא
משפחות שבדיוק סיימו את חופשתם. השטיח המזוויע במרכז הקניון בצבעים שמחים,
מעוורים כמעט. אלוהים אדירים, חשבנו, זה המקום הכי פחות סביר בעולם שיערך
בו פסטיבל אינדי. לאט לאט עוד צעירים נבוכים מגיעים למקום, העירבוב בין
היוצאים לנכנסים היה משעשע – המשפחות הבורגניות בהו בנו באותה תמיהה שאנחנו
בהינו בהם. קיבלנו את הצמידים שלנו ואת המפות למקום, וכמובן את לוח הזמנים
של הפסטיבל, שיתברר כחברנו הטוב ביותר לימים הבאים.
היו לנו כמה שעות
להעביר עד להופעה הראשונה. הבירה כבר התחילה לזרום. האנשים נשפכו על הדשא.
השמש זרחה בשמים והזמן עצר מלכת. כולנו הרגשנו: הולך להתרחש כאן משהו
מיוחד.
